פסק-דין בתיק ב"ל 24137-07-10

התובעת הועסקה בין החודשים 8/09 עד 11/09 בעסק להדרכות נהיגה על טרקטור והפעלת מלגזות המצוי בבעלות אביה, מר גלילי עזריה (להלן: "העסק"). ביום 15.12.09 ילדה התובעת, לידה שבגינה הגישה תביעתה לדמי לידה ביום 7.1.10. בהתאם להחלטת הנתבע מיום 25.2.10 נדחתה תביעתה של התובעת מהטעם שלא התקיימו יחסי עובד ומעביד, כנדרש על פי סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי.

מכאן התביעה הנוכחית.

המחלוקת בין הצדדים עיקרה אפוא בשאלה, האם נתקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובעת לבין אביה שהינו בעליו של העסק, או שלכל היותר מדובר בעזרה שהעניקה

התובעת לעסק, כמקובל בין בני משפחה.

"עובד" מוגדר בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), כדלקמן: "לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעביד, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, הייתה נעשית בידי עובד; לעניין זה, 'בן משפחה' - אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות".

בענף הביטוח הלאומי, קירבה משפחתית אין בה, לכשעצמה, כדי למנוע אפשרות של היווצרות יחסי עובד מעביד והקובע הוא מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה.

יחד עם זאת, כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה, הם קרובי משפחה, הלכה פסוקה היא, כי בית הדין בוחן בקפידת יתר את טיבם של היחסים שנוצרו; האם בפניו מערכת יחסים וולונטריים, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית, או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של חובות וזכויות. בין היתר, יש ליתן את הדעת לסימני היכר כגון מסגרת שעות עבודה, שכר ריאלי או סמלי וכיוצב' (עב"ל 20105/96 אורלי יהלום - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 603, 616; עב"ל 78/08 מגרה יעקב נ' המוסד לביטוח לאומי, פסק דין מיום 8.4.08)

נטל ההוכחה כי יחסים בין בני משפחה חורגים מגדר "עזרה משפחתית הדדית" ולובשים אופי של יחסי עובד- מעביד, מוטל על בן המשפחה הטוען לקיומם (דב"ע נג/8-78 לעיל).

על פי ההלכה כאמור, שני תנאים מצטברים צריך שיתמלאו על מנת שקרוב משפחה

של המעביד ייחשב כ"עובד": האחד, עבודה במפעל באופן סדיר והשני - אילולא נעשתה העבודה על ידי אותו קרוב - היתה נעשית בידי עובד אחר, (דב"ע מז/ 6-0 מרדכי סרוסי נ' המוסד פד"ע יח 434).

במקרה דנן, לאחר שקילת כלל העדויות והראיות לא שוכנענו בדבר קיומם של יחסי עובד-ומעביד בין התובעת לעסק שבבעלות אביה, וזאת מהנימוקים כדלקמן:

א.               בטופס התביעה שהגישה התובעת (נ/1) ציינה התובעת כי הועסקה אצל אביה ב "שיווק והנהלת חשבונות- גביה" .

   ב.         בהודעה שמסרה התובעת בפני חוקר הנתבע (נ/3) סיפרה התובעת כי מאז הלידה הראשונה בתאריך 26.9.08, עברה להתגורר בבית הוריה בכפר גדעון. התובעת אישרה כי לאחר הלידה הראשונה לא חזרה לעבוד וכשנשאלה מדוע החלה לעבוד אצל אביה, השיבה: "המצב הכלכלי ולרענן את עצמי ... ולעזור לאבא שלי לעשות לו סדר בניירת".

       התובעת אישרה כי טרם החלה לעבוד אצל אביה, לא היה אדם אחר שמילא את התפקיד אותו ביצעה. עוד הוסיפה התובעת כי מאז הלידה "אני ממשיכה לעשות לו ללא תשלום עד כמה שאני יכולה... על מה שאני עושה מאז הלידה, אני לא מקבלת כסף על העבודה אבל עזרה משפחתית מאב לבת כן אני נעזרת".

       התובעת אישרה בפני החוקר כי בעבור המגורים בבית הוריה, אינה משלמת להם שכ"ד, מיסים וארנונה, אלא חשמל בלבד.

       התובעת טענה כי עבדה מדי יום כ-8 שעות, אך העבודה לא נעשתה בימים ו/או בשעות קבועות שכן "העבודה נעשית כאן בתוך הבית ויש לי את התינוקות שאני צריכה לטפל בהם".

       התובעת ציינה כי לאביה יש משרד בצידו השני של הרחוב, אך היא עובדת מהבית שכן "פה אני נמצאת עם הבנות".

       תובעת אישרה כי את שכרה קיבלה באמצעות צ'קים של אביה.

    ג.         בניגוד להודעה שמסרה התובעת לחוקר, במסגרת תצהיר עדותה הראשית הצהירה התובעת כי בסמוך לפני תחילת העסקתה, פנה אליה אביה בהצעת עבודה שקודם לכן בוצעה, בחלקה, ע"י עובד אחר (סעיף 2 לתצהירה). כמו כן טענה התובעת כי עבודתה בוצעה מבית אמה בכל יום בין השעות 08:00- 18:00, ולעיתים, בהתחשב בצרכי העסק ודרישות התפקיד אף מעבר לשעות הפעילות (סעיף 4 לתצהירה).